1. ערר על החלטתו מיום 21.3.2013 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ז' הווארי) בתיק מ"ת 44006-09-12, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר, קטין בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, להורות על שינוי תנאי השחרור ממעצרו עד לתום ההליכים.
כתב האישום
2. נגד העורר ואדם נוסף בשם אטדגי (להלן ביחד: הנאשמים) הוגש כתב אישום (אשר תוקן ביום 25.9.2012) המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402(ב)+סעיף 29 לחוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק העונשין). כמו כן מיוחסת לעורר בלבד עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 12.2.2012 קשרו הנאשמים קשר לבצע שוד בחנות "אלונית" בתחנת דלק "דור אלון" הסמוכה לכניסה לכפר נין. באותו היום, בשעה 21:00 לערך, הגיעו הנאשמים אל מתחם תחנת הדלק ברכב, יחד עם אדם נוסף בשם כחלון, אותו שיתפו במזימתם לביצוע השוד. העורר וכחלון נכנסו אל מתחם תחנת הדלק, כשפניהם עטופים בצעיף, הם חובשים כובע לראשם וידיהם מכוסות בגרביים. העורר אחז בידו סכין. השניים נכנסו לחנות, והעורר קרב אל המתדלק ששהה בחנות בגפו, נעמד מאחוריו, חנק אותו בידו האחת והצמיד את הסכין לצווארו בידו האחרת. העורר הורה למתדלק לפתוח את הכספת, אולם משלא עלה בידיו של זה לפותחה, הורה לו העורר לפתוח את הקופה, וכך עשה המתדלק. כחלון נטל מהקופה סכום של 1,500 ש"ח והעורר נטל את מכשיר הטלפון הנייד (מסוג אייפון) של המתדלק, בשווי של כ- 3,700 ש"ח, שהיה מונח על הדלפק. מיד לאחר מכן, נמלטו העורר וכחלון מן החנות אל הרכב שחנה בסמוך למתחם תחנת הדלק, שם חיכה להם אטדגי, הנאשם הנוסף. השלושה נמלטו מהמקום ובמהלך נסיעתם השליכו מן הרכב את הבגדים שלבשו במהלך השוד. במהלך השוד וכתוצאה מהשימוש שעשה העורר בסכין, נחתך המתדלק בזרת כף ידו השמאלית והוא נלקח לבית החולים שם נתפר פצעו ונחבש.
ביום 18.9.2012 איתרו בלשי תחנת עפולה את העורר בגבעת המורה שבעפולה, לאחר שבינתיים הוצא בעניינו צו מעצר. העורר הבחין בניידת המשטרה, ניסה להימלט, אך השוטרים השיגוהו. העורר מסר לשוטרים כי שמו הוא שמוליק. נוכח כל המעשים המתוארים לעיל, הואשם העורר, כאמור, בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
הליכי המעצר עד כה
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. כעולה מהחלטתו מיום 22.10.2012 של בית משפט קמא, בדיון מיום 23.9.2012 מסר בא-כוח העורר כי הוא אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. הדיון נסב אפוא על שאלת קיומה של חלופת מעצר. תסקיר המבחן שהוגש בעניינו של העורר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית אמו שבעפולה, בפיקוח אמו ואחותו. עם זאת, נוכח תלות רגשית בין העורר לבין אמו ואחותו, הוצע לחזק את הפיקוח עליו באמצעות איזוק אלקטרוני. המשיבה התנגדה לחלופה המוצעת. בית המשפט קבע כי אמנם העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות, וכי העורר הוא שהיה "הרוח החיה" - כלשונו של בית המשפט - מאחורי תכנון העבירות וביצוען, אלא שחרף האמור יש מקום לשחררו לחלופת מעצר, וזאת בעיקר נוכח גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן. עם זאת, סבר בית המשפט כי החלופה המוצעת בבית אמו של העורר, המקום בו התגורר בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, אינה מספקת מענה הולם בנסיבות העניין. משכך, דחה בית המשפט את בקשתו של העורר להשתחרר לחלופה המוצעת.
4. ביום 7.11.2012 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו האמורה של בית משפט קמא. במסגרת הדיון בבקשה, הציע בא-כוח העורר כי בית המשפט ישקול לשחרר את העורר לחלופת מעצר בעיר אשקלון בפיקוח דודו ואביו של העורר. המשיבה התנגדה להצעה, ואולם בית משפט קמא נעתר לה (ראו החלטתו מיום 14.11.2012). בית המשפט קבע, כי בהרחקתו של העורר מסביבתו הקבועה (וכך גם מקשריו החברתיים), יש כדי להפחית באופן ממשי את המסוכנות הנשקפת ממנו. אשר על כן, הוחלט כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בעיר אשקלון בפיקוח דודו ואביו, בתנאי פיקוח נוספים של איזוק אלקטרוני.
5. ביום 4.2.2013 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 14.11.2012 של בית משפט קמא, במסגרתה עתר העורר כי יתאפשר לו לשוב לבית אמו שבעפולה. בבקשה נטען, כי אמו של העורר היא אשה חולה והמרחק הרב בינה לבין העורר גורם לה קושי רב. עוד נטען כי מצבם הכלכלי של בני המשפחה הוא בכי רע והדירה השכורה שבה שוהה העורר באשקלון מכבידה עוד יותר על קופת המשפחה. בדיון שהתקיים בבקשה, הפנה בית משפט קמא את העורר לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, כבקשתו. שירות המבחן המליץ על שינוי תנאי שחרורו של העורר, כך שזה יעבור להתגורר בבית דודו שבעפולה (לאחר שקיים שיחה עם דודו). המשיבה התנגדה לחלופה המוצעת. בהחלטתו מיום 21.3.2013 דחה בית משפט קמא את בקשת העורר וקבע כי אין לאמץ את ההצעה בדבר חלופת מעצר בבית הדוד שבעפולה. בית המשפט הדגיש את המסוכנות הנשקפת מן העורר, נוכח חומרתן של העבירות המיוחסות לו ונוכח היותו "הרוח החיה" מאחורי תכנונן וביצוען, והוסיף כי הורה על שחרורו לחלופת מעצר בעיקר נוכח המרחק הניכר של מקום החלופה מהעיר עפולה. לעניין הקושי הכלכלי עליו הצביע העורר, ציין בית המשפט כי על אף ההבנה למצבם, היה על הערבים לדעת כי ההליך בעניינו של העורר עלול לערוך זמן ממושך. נוכח כל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשת העורר.
מכאן הערר שלפני.
הערר
6. לטענת העורר, שגה בית משפט קמא משדחה את בקשתו לעיון חוזר. נטען, כי בית המשפט נתן משקל יתר לנימוק בדבר חומרת העבירות המיוחסות לעורר, כשלמעשה היה עליו לשקול את מידת האמון שניתן ליתן בו. בעניין זה נטען, כי המלצת שירות המבחן, אשר לו היכרות טובה עם העורר, הייתה חיובית, וכי העורר הוכיח לאורך תקופה ארוכה כי אכן ניתן ליתן בו אמון. הודגש, כי העורר הביע את רצונו לשנות את אורחות חייו והוא אף משתתף מזה שמונה חודשים במפגשים של קבוצה טיפולית של שירות המבחן. בא-כוח העורר, עו"ד ל' איזנפלד, הדגיש את השינוי בעמדתו הנוכחית של שירות המבחן לעומת התסקיר מיום 8.10.2012, במובן של חיזוק ההתרשמות החיובית מהעורר. כמו כן, הודגש כי העורר הקפיד עד עתה על קיום החלטות בית המשפט, הן במעצר הבית באשקלון הן בחופשות הקצרות שאושרו לו בבית אמו שבעפולה. נוכח האמור, נטען כי בנסיבות אלה, לא נשקף עוד סיכון של ממש מן העורר אם ישוב לעיר עפולה. לצד כל זאת, נטען כי שהותו המתמשכת של העורר בעיר אשקלון מכבידה עד מאוד על קופת המשפחה.
7. המשיבה הדגישה בתשובתה את הצורך בהרחקת העורר מעפולה, ובתוך כך מהסביבה האנושית שבה היה נתון בעת ביצוע העבירה. עוד נטען, כי עובר להחלטת השחרור אישר אביו של העורר כי הוא מודע לכך שמעצר הבית באשקלון עלול להתארך "לתקופה ארוכה", וכי הוא יעמוד בכך. מדברי האב עולה כי אותה העת כבר התגורר באשקלון וכי בידו לעמוד בתשלום דמי השכירות (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 14.11.2012). גם דודו של העורר, המפקח השני, אישר לפרוטוקול כי הוא מודע לכך שהמשפט עלול להימשך זמן וציין כי לא יבקש לשנות את תנאי השחרור. באת כוח המשיבה, עו"ד ה' גורני, ציינה כי בית המשפט המחוזי היה נכון לשקול בחיוב לאפשר לעורר לצאת לעבודה באשקלון, ואם אפשרות זו תמומש יהיה בכך כדי להקל על המצוקה הכלכלית אליה נקלעה המשפחה נוכח חלופת המעצר. לעניין זה השיב הסנגור שניסיונות למצוא עבודה באשקלון לא עלו יפה.
דיון והכרעה
8. לאחר התלבטות החלטתי לקבל את הערר. אכן, ביסוד ההחלטה לשחרר את העורר לחלופת מעצר מרוחקת מעיר מגוריו עמדו שיקולים ראויים, שעיקרם הרחקת העורר מהסביבה שבה היה נתון בעת שביצע את העבירה המיוחסת לו בצוותא חדא עם שותפים בני המקום. ואולם, משקלם המצטבר של השיקולים שיפורטו בסמוך מאפשר לטעמי לשנות את תנאי השחרור נוכח הקשיים הממשיים שתנאים אלה מציבים בפני העורר ובני משפחתו שהתגייסו לסייע לו.
ראשית לכול אציין את המלצת שירות המבחן, שניתנה בתסקיר האחרון בהמשך להעמקת ההיכרות עם העורר, בין היתר על יסוד השתתפותו במפגשי קבוצת פיקוח מעצר. על פי תסקיר זה, לעורר יכולת לתפקוד תקין, יש לו מוטיבציה לערוך שינוי באורחות חייו, הוא שמר עד כה על תנאי השחרור וההליכים המשפטיים מהווים עבורו גורם מרתיע ומסמן גבולות. בנוסף, המעבר לעפולה לא יביא עמו הקלה בתנאי מעצר הבית, שיוסיף להיות מלא, לרבות איזוק אלקטרוני. נוכח סוג העבירה שיוחסה לעורר ונסיבות ביצועה, ומבלי להקל ראש בחומרתה המופלגת, נדמה כי אין מדובר בעבירה הנמנית על העבירות שקיים לגביהן חשש מובנה שמא מעצר בית אינו יכול להפיג את מסוכנות הנאשם (כגון עבירות שניתן לבצען אף ממקום מעצר הבית, או עבירות המתאפיינות בכך שהן מבוצעות תוך אבדן שליטה ורצון בלתי נשלט לפגוע בקורבן מסוים). בענייננו גם הקרבה הגיאוגרפית של מקום מעצר הבית לזירת העבירה (או לקורבן העבירה) אינה בעלת משקל מיוחד.
מעבר לאמור לעיל, יש לזכור כי ענייננו במי שביצע את העבירה בהיותו קטין ולא רשומות לחובתו הרשעות קודמות. יש בנתונים אלה כדי להצדיק גישה מתונה, במיוחד לרקע המלצת שירות המבחן. אכן, דודו ואביו של העורר סברו, עובר לשחרורו ממעצר, כי יעמדו בעול הכלכלי והאישי שהוטל עליהם על-פי תנאי השחרור. מאז חלפו כחמישה חודשים ואיני סבור שיש להימנע מהיעתרות לבקשה אך משום כך. מדובר באנשים קשי יום שהיו נכונים ליטול על עצמם משימה כבדה כדי לסייע לעורר. הדבר אך מצביע על מחויבותם לעניינו ומחזק את האמון שניתן ליתן בהם כמפקחים. עם התמשכות ההליך ולאחר שהתרשמותו החיובית של שירות המבחן מהעורר התחזקה, יש מקום לשקול שוב את תנאי השחרור, גם נוכח הקשיים הברורים הכרוכים בהם, אף אם בעבר היתה נכונות לעמוד בהם. יצוין, כי מעבר לקשיים הכלכליים הכרוכים במקום מעצר הבית הנוכחי, הדבר אף מונע מאם העורר לראותו, שכן אין ידה משגת להגיע מעפולה לאשקלון. לסיום אוסיף כי בעבר התאפשר לעורר לשהות לפרקי זמן קצרים בבית אמו בעפולה ולא דווח על תקלות.
9. בהתחשב במפורט לעיל ראיתי לנכון לקבל את הערר ולהורות על שינוי תנאי השחרור של העורר, באופן שהוא ישהה בבית דודו בעפולה כמומלץ בתסקיר המעצר מיום 18.3.2013 ובתנאים המפורטים בו, בכפוף להתקנת איזוק אלקטרוני. המעבר לעפולה יתבצע בפועל לאחר הסדרת נושא האיזוק האלקטרוני, וככל שיהא צורך במעורבות נוספת של בית המשפט במהלך, ייפנו הצדדים לבית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, ד' באייר התשע"ג (14.4.2013).